עתיד הילדים בידיים שלכם. ויש עוד סיכוי שתצליחו להציל גם את עצמכם.
"לא פעם, במפגשים עם ילדים בבתי-ספר, מישיר אלי ילד מבט ואומר: "אני שונא לקרוא!", וכשאני שואל את הנוכחים: מי מכולכם שונא לקרוא? מורמות בערך מחצית מהידיים. אם בילדותי ילד היה מעז לומר בריש גלי שהוא שונא לקרוא, הוא היה נחשב, אוטומטית, לאידיוט. הקריאה בתקופה ההיא הייתה נורמה, שינקנו עם חלב אימנו. קראו גם 'התלמידים הרעים', גם העצלנים וגם כאלה שאינם שוחרי השכלה במיוחד. " -יהודה אטלס
אז מה קרה? איך הפכנו את קריאת הספרים לעניין מיותר, עד כדי לא שייך לחיינו?
יש שיגידו שזה עניין של זמן. פשוט, אין זמן לפנאי. בין העבודה, הילדים, עבודות הבית והמחויבויות לא נשאר זמן לקרוא ספר. יותר מזה, נדמה שאנשים הפסיקו להחזיק בתחביבים, ובכלל מפרשים את רגעי הפנאי כזמן בטלה, זמן ש"חבל עליו". אם נתקלנו ברגע של פנאי, סביר שניבהל מהריקנות ומיד ננצל את הזמן כדי לעבוד. או לעשות משהו "מועיל" לחיינו או שפשוט נברח לדבר הכי פשוט.
האם באמת אין לכם פנאי? ומה עם הילדים? גם להם אין רגעי פנאי? כנראה שאנחנו קצת משקרים לעצמנו. חשבו על הפעם האחרונה שצפיתם באחת מתוכניות הריאליטי, או הפעם האחרונה שגללתם פוסטים בטלפון עד אין סוף, או שראיתם סרטונים של עוגת פנקייק שהיא פשוט וואו!
כל אלה, גזלני הזמן והפנאי למיניהם, הפכו לפעולות השגרתיות ותפסו בין היתר את מקומו של הספר בחיינו. אבל, האם הם תורמים לנו במשהו? האם אתם חשים מסופקים ומאושרים לאחריהם? או שמא אתם חוזרים לאותו מקום ריקני מבלי שהתקדמתם אפילו צעד אחד, מבלי שהעשרתם את עולמכם או למדתם משהו חדש על מישהו או משהו?
למה? ספרים זה יותר טוב?
כן. ספרים זה יותר טוב!
נתחיל מהברור מאליו לכל מי שהחזיק בחייו ספר ושקע לתוכו.
לספר טוב, יש היכולת למשוך את האדם אל מסע ארוך לתוך נפשו. להיות מחובר אחד-על-אחד עם המילים הכתובות. מילים שכתב מישהו אחר מהארץ או ממקום רחוק בעולם, מישהו עם חיים אחרים, מחשבות אחרות, תפיסות אחרות. ספרים נותנים לנו את האפשרות להכיר את בני האדם שחיים בעולמנו. לייצר סולידריות ולעודד ערכים של חמלה, אכפתיות, הזדהות וחופש – חופש להיות מי שתרצו.
בעוד שבעולם שבו אנו חיים, אנו נוטים להסתגר ולהתערבב רק עם אנשים דומים לנו. אם זה בשכונות שבהן אנו גרים, בבתי הספר, ואפילו באנשים שאנחנו בוחרים לעקוב אחריהם ברשתות.
דבר שמעודד אותנו לדבר אחד בלבד – תחרות. תחרות הכלום ושום דבר. כולם מפסידים ונשארים בריקנותם, ללא מעוף יצירתי או מחשבתי, ללא תעוזה לעשות את הדברים שבאמת רוצים, ללא ידע שיזין את סקרנותנו הטבעית וללא שפה.
עניין בעל חשיבות גבוהה ביותר הוא השפה. שכן, שפה היא לא רק הדרך שלנו לתקשר עם אדם אחר. השפה היא התשתית לכל עולם המחשבות והיצירה שלנו.
(ניסוי : נסו לרגע לחשוב משהו מבלי להשתמש במילים.)
השפה היא הבסיס של מי שאנחנו או אם תרצו, המילים הן אבני הבניין של אישיותנו. אדם בעל אוצר מילים נרחב, יוכל להתבטא ביתר דיוק, להעביר את מחשבותיו בצורה בהירה, לבחון סיטואציות לעומקן, לפתח הומור אינטיליגנטי ולהשתתף בכל דיון ללא פחד. לעומתו, אדם בעל אוצר מילים דל, למשל אחד כזה שלא קורא ספרים, ימצא את עצמו סובב סביב עצמו, בלי יכולת לחשוב צלול ואמיתי, שותף לדיונים שטחיים ורדודים בהם הוא בדרך כלל יצטט מישהו שכן קרא ספרים.
בשלב זה יבואו החוכמולוגים ויגידו "מה קרה לך? אני מתכנת מחשבים! אני כל היום נמצא בעולם חדש של טכנולוגיה, ממציא קטעי קוד מקוריים, בונה תוכנות חדשות, מעצב אתרים מרהיבים.."
הסופר הספרדי מריו רגס-יוסה כותב במאמרו "למה ספרות" כך:
"אנחנו חיים בעידן של התמחות הידע, בזכות ההתפתחות העצומה של המדע והטכנולוגיה ובעקבותיה הפיצול של הידע לאין-ספור מחלקות. המגמה התרבותית הזאת תתגבר, מן הסתם, בשנים הבאות. אין עוררין על כך שלהתמחות יש יתרונות רבים. היא מאפשרת חקירה מעמיקה יותר ואפשרויות ניסוי רחבות יותר, היא המנוע של הקידמה. אבל יש לה גם תוצאות שליליות, משום שהיא מנטרלת אותן תכונות אינטלקטואליות ותרבותיות שמאפשרות לנשים ולגברים לחיות יחד, לתקשר, לחוש סולידריות. ההתמחות גורמת חוסר הבנה חברתית, מפלגת את בני האדם לגטאות של טכנאים ומומחים. התמחות הידע מצריכה שפות מיוחדות וקודים מתוחכמים יותר ויותר ככל שהמידע נעשה ספציפי ומפולג יותר ויותר. פתגם ישן מזהיר: אל תתמקד יתר על המידה בענף ובעלה שמא תשכח שהם חלק מעץ, ואל תתמקד יתר על המידה בעץ שמא תשכח שהוא חלק מיער. מודעות לקיומו של היער יוצרת תחושת כלליות ושייכות, שמלכדת את החברה ומונעת ממנה להתפורר לאינספור יחידות סגורות בתוך עצמן. ההסתגרות של אומות ושל יחידים מייצרת פרנויה והזיה, עיוותים של המציאות שמולידים שנאה, מלחמות, ואפילו רצח עם."
אם כן, אנחנו מבינים שלהיות מומחה לדבר מה, לא הופך את החברה שלנו לטובה יותר אלא רק למועילה יותר במונחים מערביים.
אז מה עכשיו?
עכשיו קוראים.
אל תחשבו שזה יבוא בקלות. אחרי שנים של הרגלים רעים, המשיכה לקריאה לא תבוא בקלות. אבל זכרו דבר אחד. בדור הנוכחי, ילדים קוראים יצמחו רק להורים קוראים. הדוגמה האישית, כמו בכל דבר, מכה בנו גם כאן. ילד קורא, גדל להיות אדם חכם, בעל נסיון בעולם, עם הפרופורציות הנכונות, הוא זוכה לטעום את העולם ואת האנשים המגוונים שבו, גם אם לא פגש אותם וגם אם הם בדיוניים. המגוון הרגשי והאינטלקטואלי יוביל אותו להיות אדם מתעניין וסקרן ירחיק אותו ממסכי הטלויזיה, לפחות מאלה שמשאירים אותו ריק.
ילד קורא יגדל להיות אדם שמסוגל לאהוב את עצמו, להיות שלם עם עצמו ונכון ללכת בדרכו שלו מבלי שיהיה תלוי בדעותיו של אדם אחר.
ספרים זה עניין של הרגל, אם ילד יחוש, ישמע, ויקרא יותר ספרים החל מגיל קטן (כמה שיותר קטן.) הספרים יהפכו להיות חלק בלתי נפרד מעולמו, ממש כמו אוכל של אמא, מקום שהוא תמיד שמח לחזור אליו. ילד ששומע ולאחר מכן גם קורא סיפורים מגיל קטן, נחשף לאוצר מילים מגוון ועשיר שיוביל אותו באופן כמעט אוטומטי להיות אדם בעל דפוסי מחשבה עשירים ויצירתיים יותר.
מה לקרוא?
גם זה חשוב – מאוד.
לבני נוער צעירים למשל, יש נטייה, לפתע, ב"אמצע החיים" להתחבר לאיזו סדרת ספרים. בד"כ על חבורת צעירים בני גילם שעושים בעיקר ברדק.
מה שחשוב פה. הוא שיש רצון! הילדים (או הנערים) בוחרים לעזוב את הכלים הטכנולוגיים ומרגישים דחף פנימי, כמעט לא מוסבר, לפתוח ספר עם ריח של דפים וטקסט ארוך ולקרוא.
זהו רגע מדהים בחייהם של הילדים היום, זה רגע שמוכיח שלספר יש משמעות רבה כל כך וניתן לספוג ממנו הנאה גדולה יותר מאשר במכשירי הטלפון והטלויזיה.
ככל שתוכלו, נסו לברר מהם הספרים ה"נכונים", מהן הקלאסיקות הרלוונטיות, אילו ספרים חדשים יצאו לאחרונה, גם מתורגמים וגם מקומיים. זכרו. בסוף, אנשים בכל העולם, מהעבר ומההווה, חשים וחושבים באותן הדרכים. אתם וילדכם יכולים להתחבר לכל אדם אם תהיו מספיק פתוחים לקבל אותו. אתם יכולים למצוא את עצמכם נהנים, צוחקים, בוכים, מדוכאים, מאושרים ולחוות קשת רגשות כזו שלא תמצאו בשום מקום אחר.
לספרים יש קסם – הם פשוט יכולים להוציא ממך את הטוב ביותר ולהפוך את ילדיך לאנשים טובים יותר.
בהצלחה.
וקריאה מהנה.
"אם תאכל שלוש ארוחות ביום תהיה שמן, אם תקרא שלושה ספרים ביום תהיה חכם." -שמעון פרס.