הספר מסופר בעיירה קטנה ושמה נווה-לימלומים. הספר הוא אחד הספרים הכי מצחיקים שאי-פעם קראתם\תקראו. באופן כללי, לולא צורת הסיפור של הספר זה היה ספר משעמם ולא מאוד מצחיק. המספר מספר הכל בצורה מאוד מצחיקה, הספר אומנם קטן ואם מעט עמ’ אך כל עמוד יקרע אתכם מחדש. בדיחה לדוגמה:
“על השולחן שלו הם מצאו עיתונים ממש עתיקים. ואני מתכוון ממש עתיקים כמו: הויקינגים כובשים את אמריקה! או: העיתון הומצא היום”! הספר מלא בבדיחות שכאלה. הספר מספר על מר גאם הרשע האיש ששונא ילדים ומחליט להרעיל כלב. ופולי – ילדה קטנה, מנסה לעצור אותו וגם הזקן הטוב והמשוגע ששת אולירי מנסה לעזור וצועק “האמת היא קציפת לימון” ועוד דברים מצחיקים. אין לי מה לומר עם הספר כי אני לא רוצה לחזור על עצמי אבל לספר הזה יש מטרה אחת ויחידה: להצחיק.
קצת ביקורות חיצוניות:
הכריכה האחורית:
ערב טוב. מר גאם הקרצייה הוא טיפוס מזעזע ששונא ילדים, חיות, דברים כיפיים ולאכול תירס. הספר הזה כולו עוסק בו.
וגם בפיה הכעוסה שגרה אצלו באמבטיה. ובג´ייק הכלב, ובילדה קטנה בשם פולי, ובקצב מרשע ומסריח מרוח במעיים. ויש גם גיבורים וממתקים והרפתקאות והכול.
פליפ ארדה ה’גרדיאן’:”מצחיק? ועוד איך, וזה לא הומור ממשפחת הבולבול, קקי, תחת. בספר הזה סנאים עצובים מקנחים את האף על פרפרים חולפים, אנשים מדברים מצקיק – סליחה, מצחיק – (למה מצקיק, קראו את הספר) וכל העסק כמעט מתמוטט בעמ’ 32. מענג עד כדי דאגה.”
דני בייקר, רדיו LBC: “זה פרוע לגמרי, קורע מצחוק מבריק… הספר הכי טוב שקראתי כבר הרבה זמן, ולא משנה לאיזה גיל… סטנטון (הסופר) שולט, הוא הבוס”.
ביקורת באתר אמזון: “יש בו בדיחות גדולות, בדיחות קטנות, בדיחות שלא קולטים שהן בדיחות עם לא מקדישים להן תשומת לב ובדיחות שדופקות על הראש וצועקות ‘תראו אני בדיחה'”.
אח שלי: “ספר ממש מצחיק, הקריאו לי אותו פעמיים, גם בפעם השנייה זה לא הפך להיות מצחיק פחות. כדאי מאוד לקנות”.
אני מניח שזה מעביר את המסר, הייתי כותב דירוג מ1 עד 10 אבל זה קנה מידה שונה לחלוטין שנמדד לגמרי אחרת.
אתר זה משתמש בקוקיס כדי לשפר את החוויה המקוונת. המשך ניווט באתר מהווה הסכמה למדיניות הקוקיס, הפרטיות ותקנון האתר. הבנתילתקנון
מדיניות קוקיס ותקנון
Privacy Overview
This website uses cookies to improve your experience while you navigate through the website. Out of these, the cookies that are categorized as necessary are stored on your browser as they are essential for the working of basic functionalities of the website. We also use third-party cookies that help us analyze and understand how you use this website. These cookies will be stored in your browser only with your consent. You also have the option to opt-out of these cookies. But opting out of some of these cookies may affect your browsing experience.
Necessary cookies are absolutely essential for the website to function properly. This category only includes cookies that ensures basic functionalities and security features of the website. These cookies do not store any personal information.
Any cookies that may not be particularly necessary for the website to function and is used specifically to collect user personal data via analytics, ads, other embedded contents are termed as non-necessary cookies. It is mandatory to procure user consent prior to running these cookies on your website.
פייסבוק – המלצות על ספרים –
הספר מסופר בעיירה קטנה ושמה נווה-לימלומים. הספר הוא אחד הספרים הכי מצחיקים שאי-פעם קראתם\תקראו. באופן כללי, לולא צורת הסיפור של הספר זה היה ספר משעמם ולא מאוד מצחיק. המספר מספר הכל בצורה מאוד מצחיקה, הספר אומנם קטן ואם מעט עמ’ אך כל עמוד יקרע אתכם מחדש. בדיחה לדוגמה:
“על השולחן שלו הם מצאו עיתונים ממש עתיקים. ואני מתכוון ממש עתיקים כמו: הויקינגים כובשים את אמריקה! או: העיתון הומצא היום”! הספר מלא בבדיחות שכאלה. הספר מספר על מר גאם הרשע האיש ששונא ילדים ומחליט להרעיל כלב. ופולי – ילדה קטנה, מנסה לעצור אותו וגם הזקן הטוב והמשוגע ששת אולירי מנסה לעזור וצועק “האמת היא קציפת לימון” ועוד דברים מצחיקים. אין לי מה לומר עם הספר כי אני לא רוצה לחזור על עצמי אבל לספר הזה יש מטרה אחת ויחידה: להצחיק.
קצת ביקורות חיצוניות:
הכריכה האחורית:
ערב טוב. מר גאם הקרצייה הוא טיפוס מזעזע ששונא ילדים, חיות, דברים כיפיים ולאכול תירס. הספר הזה כולו עוסק בו.
וגם בפיה הכעוסה שגרה אצלו באמבטיה. ובג´ייק הכלב, ובילדה קטנה בשם פולי, ובקצב מרשע ומסריח מרוח במעיים. ויש גם גיבורים וממתקים והרפתקאות והכול.
פליפ ארדה ה’גרדיאן’:”מצחיק? ועוד איך, וזה לא הומור ממשפחת הבולבול, קקי, תחת. בספר הזה סנאים עצובים מקנחים את האף על פרפרים חולפים, אנשים מדברים מצקיק – סליחה, מצחיק – (למה מצקיק, קראו את הספר) וכל העסק כמעט מתמוטט בעמ’ 32. מענג עד כדי דאגה.”
דני בייקר, רדיו LBC: “זה פרוע לגמרי, קורע מצחוק מבריק… הספר הכי טוב שקראתי כבר הרבה זמן, ולא משנה לאיזה גיל… סטנטון (הסופר) שולט, הוא הבוס”.
ביקורת באתר אמזון: “יש בו בדיחות גדולות, בדיחות קטנות, בדיחות שלא קולטים שהן בדיחות עם לא מקדישים להן תשומת לב ובדיחות שדופקות על הראש וצועקות ‘תראו אני בדיחה'”.
אח שלי: “ספר ממש מצחיק, הקריאו לי אותו פעמיים, גם בפעם השנייה זה לא הפך להיות מצחיק פחות. כדאי מאוד לקנות”.
אני מניח שזה מעביר את המסר, הייתי כותב דירוג מ1 עד 10 אבל זה קנה מידה שונה לחלוטין שנמדד לגמרי אחרת.