בטח יש ילד

לקחתי לידי את הספר ומיד נשאבתי אליו החל מהכריכה/האיורים ועד המלל – ספר מתוק מאוד!!

הספר מציג ילד אלמוני המספר כי הוא בטוח שבסין יש ילד בדיוק כמוהו רק עם עיניים מלוכסנות, הורים כמו שלו, סבא וסבתא כפול שניים ואחות בכיינית. הוא מספר את על מה שהוא אוהב ומסוגל לעשות. יודע את אותם הדברים ואפילו איך מתנהגים.

את הסיפור הקראתי לאלמה בת הארבע וחצי שמאוד נהנתה.

מדובר בסיפור שאינו ארוך הממחיש את הדמיון והגלובליות בין ילדי העולם. אלמה שמעה את הסיפור חייכה המון וציינה לא פעם שגם היא כמו הילד בסיפור מצליחה לנתר גבוה, אוהבת לטייל עם הכלב שלה ולספור כוכבים כשהיא שוכבת על הגב. בין מילותיה הבנתי שמסר הסיפור עבר אליה בצורה ברורה וחלקה: הילד בסיפור מספר על הדמיון לילד אקראי המתגורר מאות אלפי קילומטרים ממנו אך בסופו של דבר גם היא באותה קליקה השמורה לילדים. בין השורות הספר מחנך לסובלנות וקבלת השונה כך שבבסיס כולנו דומים ושהפערים אינם גדולים.

אין מלל רב בכל עמוד והויזואלית של העימוד נעימים לעין. הסיפור כתוב בעברית עם תרגום לסינית (על ידי ד"ר ג´אנג פינג) והתחושה שנוצרת בזכות התרגום שהספר פונה לקהל רחב וחוצה גבולות לא רק עבור ילדי ישראל. האותיות הסיניות הן כמו איורים בפניי עצמן והדבר מעצים את העניין שבדף (זה גם מאוד מקורי בעיניי).

האיורים של תמר קלנר-בוקי נהדרים ועדינים על דף לבן עם פסים כמו במחברת שורות, כזו של כיתה א׳ כשילד כותב בה בראשית למידת הכתיבה – זה הרעיון גם של הכריכה.

סיפור חמוד שעוד נחזור לקרוא בו.