הפקרות

קראתי את ספרה הראשון של רבקה קרן "טעם הדבש". ספר שאותו אני מגדירה כספרות מופת. הרשמים הכל כך מיוחדים מקריאת טעם הדבר יצרו אצלי ציפיה לשחזר את אותו הטעם גם בקריאת ספר זה.

מייד עם תחילה הקריאה בספר זה חשבתי שצריך איזושהי הפסקה בין ספר לספר של אותו סופר. כי בקריאת החלק הראשון של ספר זה לא כך כך חיברתי את הספר הקודם הזה ואת אופן כתיבתה המוכר לי של הסופרת כישות אחת.

הספר פותח בתיאור תמונת משפחה: משפחה מסבה מסביב לשולחן. ניחוחות אוכל. משפחה אידיאלית. התמונה מפיצה ניחוחות של בית ובעיקר בטחון.

הבטחון הזה נסדק כשפורצת המלחמה בסרייבו. מארי הגיבורה מאדברת את ארודה, את אביה ושני אחיה. שום דבר בפתיחה לא מכין אותנו לסיפור שעומד להתרחש בהמשך, בארץ ישראל כאשר מארי מחליטה להגיע ולעבודת כעובדת זרה. לשמש בתחילה ככח עזר לאישה מבוגרת ולאחר מכן לקשיש שאליו היא נקשרת.

מכאן, נוכחת בספר רבה קרן שהכרתי בספר הראשון. יש כאן סיפור שעולה על כל דמיון. אם חשבתי בתחילה ששמעתי את כל הסיפורים וכולם למעשה מסופרים בדרך זו או אחרת, הספר הזה מפגיש אותנו עם זוית חדה ומשוננת עד מאד של סיפור.

מארי מחפשת את שורשיה. כל מה שסופר לה או שידוע לה עלי מי שהיא או מי הם קרוביה, מתנפץ.

מי היא ? מי הוא אהובה? מי הם הוריה? ואיך כל הדמויות האלו הסתירו סודות כשבתווך ניצבת מארי מופקרת לחלוטין לגורלה ולזהותה.

הספר כתוב במנות קטנות של מידע. כל פרק מכיל דף או שניים, המון מרחב לקורא לחשוב ולנסות להשלים את התמונה. בחלק השני של הספר כל הזמן התפתחויות חדשות, מזעזעות את ההקיום והשלוה שמארי מגיעה אליהם כל פעם.

גם בספר זה וגם ספרה הקודם של רבקה עוסקים בחייה של דמות אחת שבורחת ממלחמה. תמיד יש מי שמסייע לה. שוטרת הגבולות "הפיה הטובה" הזכירה לי את אותה דמות שסייעה ב"טעם הדבש" לעבור את הגבול.

כאן בספר מארי, גם פורצת גבולות בתוכה ומנהלת שיחות עם העולם שמעבר. היא דורשת מהם תשובות ובהחלט מקבלת חלק מהן.

הספר מומלץ מאד לקריאה!