כוכב בצנצנת

האיור על כריכת הספר לכד את מבטי. וגמעתי את הסיפור במהרה. ואז התיישבתי לקרוא בו שוב ושוב. כי התובנות שעולות מהספר המקסים הזה נכונות לילדים וגדולים כאחד.
במהלך חיינו אנחנו מוצאים חפצים, אוספים סביבנו אנשים וחוויות. בשלב מסוים הם עוזבים אותנו. כל אחד מהסיבות שלו.
בספר, האח הצעיר מספר לאחותו שהוא מצא אוצר. ביחד הם בודקים למי שייך האוצר שהם מצאו. ומסתבר שהכוכב שהאח מצא לא שייך לאף אחד. האח לוקח את האוצר לביתו ונצמד אליו חזק חזק.
ולפתע מבין האח, שהכוכב נדרש חזרה לביתו. הדרך של הכוכב לביתו דורשת מהאחים יצירתיות שבסיכומו של דבר מחזירה את הכוכב לשמים.
האח נעצב אל לבבו וכאשר הוא רואה הודעה בשמים "תודה חבר" הוא מבין (וזה המשפט שמסיים את הספר)
"הוא הבין שהוא לא אבד אוצר, הוא מצא חבר".
הספר מאפשר להורים לספר לילדים את חשיבות השבת אבידה, יצירתיות. הסביבה הטבעית שלהם ובעצם חפץ לא תמיד צריך להישאר אצלך כדי שתרגיש את החשיבות שלו.
התרגום של גילי בר הלל סמו כתמיד- תרגום משובח. אהבתי שבאחד העמודים שהילדים מחפשים למי שייך האוצר הם נמצאים בקפטריה של בית הספר ובתמונה רואים מה שנהוג לקרוא כיום – מלצרית. וגילי תרגמה את זה ל"מגישה במזנון".
האיורים- בספרי הילדים הם הציר חשוב ביותר. וגם בספר הזה האיורים מרחיבי לב ומרהיבי עין.
ממליצה לאמץ את האוצר = הספר הזה. להורים ולילידיהם.