מה שלא יהיה

" מה שלא יהיה" כתבה ואיירה: דבי גליורי | תרגמה: רימונה די-נור. הוצאת אגם.
ספרי ילדים. אפשר לכתוב על התחום הזה אוקיאנוס של מילים ואותיות.
מרבית ההורים מקפידים על שיגרה של הקראת ספרים לילדיהם הקטנים. הם יודעים שזה חשוב להתפתחות הילדים.
האם אותם הורים גם הם מקפידים לקרוא ספרים. כי המילה הכתובה חשובה בכל ולכל גיל באשר הוא.
מתי מתחילה הנהירה הגדולה למסכים הקטנים, ובאיזה שלב אנחנו מאבדים את הסבלנות לקרוא.
האם זה קשור לאיכות הספרים למבוגרים שירדה דרמטית בעשור האחרון? אולי זה קשור לכך שהכל נהפך לתרבות אינסטנט, רשתות חברתיות מחליפות את חווית הספרים?
אין לי תשובות נחרצות. ברור שישנם מחקרים רבים שעוסקים ועוד יעסקו בנושא הזה.
ועד אז אספר לכם על עוד "יהלומים" שראו אור בהוצאת אגם. שבמשך שנים משמרת ומקפידה להוציא לאור ספרים נפלאים לילדים.
ילדים צריכים להרגיש שיש להם רשת בטחון מההורים שלהם. ולא משנה "מה שלא יהיה".
ואיך הם מסבירים את זה לילדים? בדוגמאות, במעשים, בשיחות ואולי באמצעות הספר המתוק הזה שכתבה ואיירה דבי גליורי בכשרון רב ביותר.
ובאמצעות המילים, האיורים, דימוי של חיות והמינוחים "קטן ו"גדול" יכולים ההורים להסביר לילדיהם שלא משנה מה יקרה להם ואיתם- הם תמיד יאהבו אותם.
ה"קטן" מאתגר את ה"גדול" בשאלות קיומיות (עד כמה שניתן בגילאים האלה) ובדרך נפלאה הסופרת מצליחה לתת גם לעניין הזה פתרונות נהדרים.
הספר דק מאוד, ומרובה תובנות חשובות לילדים ולא פחות מזה להורים.
וחשוב לציין את התרגום הנפלא של רימונה די-נור.
עוד ספר משובח מבית אגם

מה שלא יהיה "
כתבה ואיירה :דבי גליורי סופרת סקוטית עטורת פרסים .
האיורים מרהיבים, מרגשים ומרחיבים את נימי הלב .
עברית רימונה די נור .
בהוצאת אגם /2022
יצא לראשונה בשנת 1999.
באיור העטיפה של הספר "מה שלא יהיה ", מבחינים בשני שועלים , השועל בוגר נוכח אוהב ומסור, כך הרגשתי ,מחזיק בידיו את שועל קטן ,שנצמד אל חזהו .על פניו של קטן ארשת של רוגע ,רוך ושלוה .
מה סוג הקרבה ביניהם ,אינני יודעת, נשאר רק לשער .מה שכן אני יודעת לפי האיורים שהשנים גרים בבית אחד… גדול.. וקטן
באחד הימים גדול היה בשיחת טלפון, בעוד קטן , הסתובב בחוץ מסביב הבית כשהוא גורר אחריו צעצוע בדמות תרנגולת על גלגלים . מהבעת פניו באיור ניכר שאינו מרוצה, והסופרת משתפת את הקורא במצבו של קטן
"….הרגיש נורא מסכן"
בודד ,זנוח " … ובהיותו כול כך עצוב כעוס ומתוסכל: הרס ,ניפץ , זרק , בעט בכול מה שנתקל בסביבתו מלווה בצרחות ויללות .
כאשר גדול הופיע ומיד ,מבוהל ודואג מתעניין בפליאה לפשר המהומה, סיפק לו הקטן הסבר , ותאר את תחושות החשש שאינו רצוי . הגדול מיד הרגיע וכך הגיב "הרי תמיד אוהב אותך , מה שלא יהיה ".
קטן עדין אינו משוכנע , הוא מנסה את גדול בשאלות שונות ובודק את גבולות אהבה , לאחר זמן ,עולה שאלה לא פשוטה , "כאשר כבר לא נחיה
האם גם אז תאהב אותי
מה שלא יהיה ?"
עונה הגדול תשובה קסומה . וכאן לדעתי שיאו של הספר .
ילדים מדברים על מות , שואלים שאלות ,והסופרת ידעה בכישרון רב להוביל את התשובה בפיו של גדול. כך דרך העולם ,מסביר גדול . כך דרך הטבע , היקום כמו הכוכבים יש הכבים ונעלמים , יש נולדים מחדש ומנצנצים .גם היקום ממשיך להאיר , לנצנץ ולאהוב כמעגל זוהר .
"האהבה , כמוהם , לא תכבה לעולמים".
תשובה יפה זו של גדול מתארת באווירה קסומה ומוארת את מה שהקטן לא היה יכול לקלוט במילים , לפעמים ילדים לא מבינים את הנאמר , אבל מפנימים היטב את האווירה .
ממליצה באהבה
מותאם לילדים ,לאוהבי השועלים ,
ולמבוגרים המתלבטים בשאלות עמוקות כדוגמת מהות המוו

ספר עדין ומקסים על הצורך הבסיסי באהבת הורים. צורך שאינו מסתיים לעולם מרגע הלידה ועד הנשימה האחרונה. אנחנו תמיד נרצה שההורים שלנו יאהבו אותנו ויהיו גאים בנו, ואני לא מכירה אף לא אדם אחד שלא זקוק לכך. מאד אהבתי את העדינות שבה נכתב הסיפור, זואי הבינה מיד את המסר ואף נתנה דוגמה מהחיים של ילד שמתנהג דומה לקטן, שהיה איתה בגן, והסיקה מכך שאולי בדיקת הגבולות שלו וההתנהגות הפרועה שלו נובעת מחוסר בתשומת לב והכרה. איזו מסקנה יפה ומרגשת לילדה בת 6 וכמה שהיא נכונה! הספר מתמודד בחוכמה ורגישות עם חרדה נפוצה אצל ילדים, ואני ממליצה עליו בחום כבר מגיל שנתיים ועד לכיתות הנמוכות. ובעצם, גם מבוגרים יכולים ללמוד ממנו לא מעט.