אני זה אני ואני מיוחד – קרטון

ספר מרהיב עין, איורים רבים, איכות הוצאה מרשימה.

אתמול בערב הגיע הספר לביתי. משום מה החלטתי לקרוא אותו בקול לנכדי (יהיה בקיץ בן 13 . קורא ומאייר מצויין בעצמו) הוא עקב אחרי בהנאה רבה, הסתכל בתמונות ובסוף אמר: איזה תמונות יפות והתוכן נותן מוטיבציה לכל ילד להיות מה שהוא.
הייתי מופתעת, איך אור, סיכם בקלות ולעניין את תמציתו של הספר.

הספר מספר על הילד רועי שמאד רצה להשתלב במשחקיהם של חבריו.
הוא גם ידע מה הוא רוצה להיות בכל משחק:
במשחק ה ג’ונגל הוא רצה להיות אריה.
במשחק שודדי הים הוא רצה לה יות רב חובל.
במשחק הנסיכים והנסיכות הוא רצה להיות נסיך.
במשחק אנשי החלל והחיזרים הוא רצה להיות אסטרונאוט.
במשחק עולם המים נמאס לרועי לקבל את אישורם של חבריו למלא את התפקיד הנבחר על ידיו והוא בעצמו קבע את חוקי המשחק.

המשחק לפי חוקיו של רועי זכה להצלחה גדולה והילדים בקשו מרועי לחזור ולשחק במשחק גם למחרת. רועי כמובן שמח ו”חייך חיוןך גדול, החיוך הכי רחב שהיה לו אי-פעם”.

כדי לתת סקירה נאמנה על ספר נחמד זה אני צריכה להזכיר גם את המראה בביתו של רועי ששיקפה לו את דמותו בעיני חבריו. דמות שלא הייתה:
מספיק חזקה, הייתה נמוכה, הייתה לא יפה, הייתה מרכיבת משקפיים, – תכונות ואפיונים שפסלו אותו לדעת חבריו, למלא את התפקידים בהם רצה.

פרט נוסף שחייבים לציין הוא דמותה של האם.
האם ידעה להפוך את האפיונים השליליים שהדביקו הילדים לרועי, לתכונות המאפשרות מימוש מלהיב אחר.

לאחר המשחק האחרון (אותו יזם רועי), הוא חוזר למראה ושוב מסתכל בה לראות מה השתנה בדמותו שפתאום עשה אותו ראוי להנהיג את החבורה:
“אבל ברור שכלום לא קרה.
“אמא צדקה” הוא אמר, ” אני יכול להיות
כל מה שאני רוצה – כי אני זה אני!”
והדמות שבראי הביטה בו בחיוך גדול!