דובים לא מפחדים משום דבר

הספר "דובים לא מפחדים משום דבר" עוסק בשבירה של מיתוסים. לא פחות. החל מגבורה (האם גבורה היא היעדר פחד, או דווקא ההתמודדות איתו), דרך הורות (האם ראוי שהורים יסלקו את הפחד או דווקא יתנו לו מקום) ועד לאותנטיות (האם אנחנו צריכים להעמיד פנים מול ילדינו?).

הסיפור מתאר משפחת דובים שבנה הדוב מתעורר לפתע בלילה כי חושש ממפלצות. משפחת הדובים יוצאת לחפש את המפלצת, חמושה בעששית. אב המשפחה מוביל את המשפחה בחיפוש.

הפתיח הבלתי שוויוני מרתיע בתחילה, אך מהר מאוד הקוראים הביקורתיים נחשפים למסר החתרני. לאורך כל החיפוש האבא צועד בנחישות כשהוא ממלמל את המנטרה "אין שום סכנה, וחשוב שנזכור תמיד, שאין בעולם הזה שום דבר, שיכול דובים להפחיד". האב האמיץ הוא בעצם קצת פחדן, הוא יודע הרבה פחות ממה שהוא מראה והוא נזקק למשפחתו הרבה יותר ממה שהיא נזקקת לו. האם, לעומתו זאת, היא דמות רגועה ושקולה. היא זאת שלבסוף פותרת את התעלומה. ולמעשה, היא בעיניי הגיבורה האמיתית.

ניתוח הספר על פי מדד מנהיגותה:
כמה כמה- במשפחת הדובים יש 2 בנים ובת, אבא ואמא.
סינר ומזוודה – הגיבורה שגואלת את המשפחה מהפחד היא ללא ספק האמא.
דימוי גוף- קווי המיתאר של כל הדמויות "דוביים" ואין אבחנה בין בת לבן.
קשת של גוונים- קשה לראות גיוון. צבעי הדובים זהים.

אני אוהבת שספרים מובילים לשיחות באופן טבעי,וזה ספר שעשה את זה.

"דובים לא מפחדים משום דבר" הוא ספר מקסים ומעשיר המציג התמודדות בדרך חיובית עם הפחד מפני מפלצות, והוא מלווה באיורים חמודים של פאולה מטקף שתואמים את הטקסט, ומעוררים רגשות הזדהות עם הנושא ועם הדמויות בסיפור.

הפרעת שינה כתוצאה מסיוטי לילה שמקורם בחלומות מפחידים נפוצה למדי, וההערכה היא של-10%-50% מהילדים בגיל 3-5 יש סיוטי לילה חמורים מספיק על מנת להעיר את ההורים. במשך הסיוט, הילד מפגין רמת חרדה גבוהה שעשויה להוביל לסירוב לחזור לישון או להישאר לבד בחושך. ילדים קטנים מתעקשים על קרבה הורית לזמן ממושך.
ילדים ורבליים עשויים לספר את תוכן החלום להוריהם, ובין היתר סיפורים על מפלצות, חיות רעות או יצורים אחרים מהדמיון שלהם, או שאולי ראו אותם כשצפו בטלוויזיה.

הספר כתוב בשפה יפה ומחורזת.
אני ממליץ בחום על קריאת הספר הזה לילדים מגיל 3 ומעלה, ובעיקר לילדים הסובלים מחלומות סיוטיים ומפחדים ממפלצות.