ברט וארצ’י הם חברים הכי טובים. הם עולים כל יום לגבעה, משחקים בקופסאות קרטון ומדמיינים שהם כל יכולים.
יום אחד מגיע ילד חדש ומבקש להצטרף. האם יוכלו השניים להפוך לשלושה, ואיך ירגיש ברט עם השינויים?
הרבה ספרים מספרים על “הילד החדש” שמגיע ומחפש את מקומו בקבוצה. אבל לפעמים הוא מוצא את מקומו מהר מאוד, ודווקא הילדים בקבוצה נראים כמי שאיבדו את מקומם. “חברים הכי טובים” הוא ספר שמראה לילדים את מורכבותה של חברות טובה, איך שומרים עליה וגם איך מצרפים חברים חדשים.
האיורים בספר פשוט נפלאים, בהירים, ברורים, ומשדרים את אופי הטקסט לכל אורך הספר.
ספר נחמד לפיתוח האמפתיה אצל ילדים, פתיחות כלפי האחר ושינוי מחשבתי.
הספר עוסק בקבלת האחר ובמקומו הרגשי של מי שלא מוצא את מקומו המצופה.
מדובר על שני חברים הכי טובים ומשכבר הימים, המבלים ״בקצב של שניים״ על גבעה משלהם.
הם תמיד ביחד, גוררים איתם שתי קופסאות קרטון, מצמידים אותם זו לזו צוחקים, מפטפטים ומנהלים הרפתקאות בין שמים וארץ.
לא משנה מה הם יכולים להיות – אסטרונאוטים, מלכים, פיראטים או חיילים ״אבל תמיד תמיד הם החברים הכי טובים״.
יום אחד מעז ילד אחר לבקש להצטרף אליהם עם קופסת קרטון משלו. הם כמובן מסכימים. אבל בעודם מצמידים זו לזו את קופסאות הקרטון שלהם, כהרגלם, הוא יושב במרוחק מהם בקופסה הפרטית שלו ומביט בהם מהורהר.
הוא הרגיש ״קצת מוזר״ כי השניים המשיכו להתנהל רק ״בקצב של שניים״.
באכזבתו, חזר הילד עם הקופסה הקטנה שלו הביתה, קפץ עליה והשמיד אותה לגמרי. מאז נשאר הילד בביתו ולא רצה לצאת אליהם יותר.
כשהשניים מבינים שהיעדרו חסר להם, הם מגיעים אליו עם קופסת קרטון אחת ענקית ומשדלים אותו להצטרף אליהם מחדש.
דרך משחק אחד גדול וחדש המשותף לכול השלושה ועם פנטזיות חדשות, הם מצליחים לשחק באופן אחר ובקצב אחר בו הילד מרגיש עתה שהוא חלק מהם ושותף מלא בהרפתקואותיהם.
המסקנה: ״זה חדש וזה טוב. אפשר לנוע בקצב של שלושה״.
אתר זה משתמש בקוקיס כדי לשפר את החוויה המקוונת. המשך ניווט באתר מהווה הסכמה למדיניות הקוקיס, הפרטיות ותקנון האתר. הבנתילתקנון
מדיניות קוקיס ותקנון
Privacy Overview
This website uses cookies to improve your experience while you navigate through the website. Out of these, the cookies that are categorized as necessary are stored on your browser as they are essential for the working of basic functionalities of the website. We also use third-party cookies that help us analyze and understand how you use this website. These cookies will be stored in your browser only with your consent. You also have the option to opt-out of these cookies. But opting out of some of these cookies may affect your browsing experience.
Necessary cookies are absolutely essential for the website to function properly. This category only includes cookies that ensures basic functionalities and security features of the website. These cookies do not store any personal information.
Any cookies that may not be particularly necessary for the website to function and is used specifically to collect user personal data via analytics, ads, other embedded contents are termed as non-necessary cookies. It is mandatory to procure user consent prior to running these cookies on your website.
שולה טל –
על הספר:
ספר נחמד לפיתוח האמפתיה אצל ילדים, פתיחות כלפי האחר ושינוי מחשבתי.
הספר עוסק בקבלת האחר ובמקומו הרגשי של מי שלא מוצא את מקומו המצופה.
מדובר על שני חברים הכי טובים ומשכבר הימים, המבלים ״בקצב של שניים״ על גבעה משלהם.
הם תמיד ביחד, גוררים איתם שתי קופסאות קרטון, מצמידים אותם זו לזו צוחקים, מפטפטים ומנהלים הרפתקאות בין שמים וארץ.
לא משנה מה הם יכולים להיות – אסטרונאוטים, מלכים, פיראטים או חיילים ״אבל תמיד תמיד הם החברים הכי טובים״.
יום אחד מעז ילד אחר לבקש להצטרף אליהם עם קופסת קרטון משלו. הם כמובן מסכימים. אבל בעודם מצמידים זו לזו את קופסאות הקרטון שלהם, כהרגלם, הוא יושב במרוחק מהם בקופסה הפרטית שלו ומביט בהם מהורהר.
הוא הרגיש ״קצת מוזר״ כי השניים המשיכו להתנהל רק ״בקצב של שניים״.
באכזבתו, חזר הילד עם הקופסה הקטנה שלו הביתה, קפץ עליה והשמיד אותה לגמרי. מאז נשאר הילד בביתו ולא רצה לצאת אליהם יותר.
כשהשניים מבינים שהיעדרו חסר להם, הם מגיעים אליו עם קופסת קרטון אחת ענקית ומשדלים אותו להצטרף אליהם מחדש.
דרך משחק אחד גדול וחדש המשותף לכול השלושה ועם פנטזיות חדשות, הם מצליחים לשחק באופן אחר ובקצב אחר בו הילד מרגיש עתה שהוא חלק מהם ושותף מלא בהרפתקואותיהם.
המסקנה: ״זה חדש וזה טוב. אפשר לנוע בקצב של שלושה״.